דרך הספרים ההיסטוריה מדברת, ועם מותה הוא משתתק.
כאשר פלשו המונגולים לעיר הציוויליזציה הראשונה בגדד בראשות הולאגו חאן, הם שרפו את בית החוכמה, המכיל ספרים יקרי ערך בתחומים שונים, וזרקו ספרים רבים בנהרות החידקל והפרת והרגו אנשי מדע ותרבות רבים, כך שהם סתמו חלק ארוך וחשוב בהיסטוריה.
ומכיוון שהיהודים הם המונגולים והברברים של התקופה, הם כמעט בשביל ספרים וספרות פלסטיניים, לאחר הקמת מדינתם על חורבות עמה הלגיטימי, הם השמידו יותר מ-26,315 ספרים בצורה חדשה וקטלנית כדי לעסוק בנכסי תרבות. צורות אלה התאפיינו בהרס שיטתי של ציוויליזציה, ספרים וספריות, והריסה זו לא הייתה לשווא או שלא בכוונה, אך ניתן לומר שהיא תוצר מתוכנת של כיבוש ואכזריות פוליטית וחלק בלתי נפרד ממנו.
בתחילת יוני 1957 הביע מנהל המחלקה למאגרי ספרים יהודיים בפני מר סלמון, מנהל המחלקה לידע ערבי באותה עת, את צערו על שלא התקדם עם “השמדת הספרים הערביים… בינתיים הסתיים המכרז של החשב הכללי למכירת פסולת נייר, אז אפשר להתקדם”, אמר.
כאן באה המילה “השמדת ספרים”, מילה ברברית שרוצחת את זכרו של עם, אפילו את הציוויליזציה וההיסטוריה שלו. זה מה שהמעצמה הכובשת חיפשה ומבקשת לבטל את האחר ולהחליפו בעם אחר חסר שורשים.
כיום, במלחמתה בעזה 2023-2024, הרסה ההפצצה היהודית הברברית יותר מ-70% מהספריות הציבוריות והפרטיות ברצועה. כך למשל, האויב הפציץ את ספריית עיריית עזה, ואף אחד מספריה או חפציה ההיסטוריים לא ניצל מההפצצה.
הספרייה כללה שלוש קומות שהכילו מספר רב של מסמכים היסטוריים וכרכים שהכילו עיתונים פלסטיניים ישנים. כמו כן נהרס הארכיון המרכזי של העיר השייכת לעיריית עזה, שהכיל מסמכים היסטוריים חשובים מאוד בני מאה עד מאה וחמישים שנה. הם גם הרגו עשרות מדענים ואינטלקטואלים בעזה.
כמו כן, איננו מחריגים בתי ספר על ספריותיהם ומחסניהם המכילים אלפי ספרים, בין אם חינוכיים ובין אם כאלה המייצגים את כל התחומים, בין אם ספרותיים, פילוסופיים ואחרים. הארגון ציטט את משרד החינוך הפלסטיני ואמר כי מטוסי הקרב הישראליים הפציצו 281 בתי ספר ציבוריים ו-65 בתי ספר השייכים לסוכנות הסעד והתעסוקה של האו”ם (אונר”א).
לפיכך, מגזר החינוך, על ספריותיו וספריו, הוא אחד מקורבנות רצח העם של מלחמה זו. אם נניח את שיקום הספריות ובתי הספר, כיצד יוחזרו הספרים שנהרסו למדפי הספריות החדשות???