ציר פילדלפיה מהווה רצועת חיץ המפרידה בין השטחים הפלסטינים ברצועת עזה לבין חצי האי סיני המצרי. היא משתרעת מהים התיכון בצפון ועד מעבר כרם שלום בדרום. היא שנויה במחלוקת בין שלושה כוחות: תנועת ההתנגדות הפלסטינית (חמאס), מצרים והכוח הכובש. במקום הוקם מעבר רפיח, שהוא הגישה העיקרית של תושבי הרצועה לעולם החיצון.
ציר זה נוצר בעקבות הסכם קמפ דיוויד משנת 1979 בין מצרים לישראל. זו האחרונה נותרה בשליטתה עד שנת 2005 (תוכנית ההתנתקות), אז הועברה לידי הרשות הפלסטינית, שקיבלה פיקוח על אזורי הגבול והמעברים בנוכחות משקיפים בינלאומיים. עם זאת, תוכנית ההתנתקות קבעה כי הכוח הכובש יקיים נוכחות צבאית בציר זה כדי לספק לו הגנה ביטחונית.
אולם בשנת 2007 השתלט חמאס על רצועת עזה והציר עבר לשליטתו, כך שמדינת הכיבוש הטילה מצור חונק על הרצועה, מה שגרם לתושבי עזה לספק אספקה באמצעות חציית ציר זה, וכאן הטילה מצרים את שליטתה בה. תושבי עזה פנו אז לחפירת מנהרות כדי להשלים את תהליך אספקת צורכי החיים שלא היו זמינים בשל המצור.
היום, במלחמתו בעזה 2023-2024, תקפו מטוסי הקרב של הכוח הכובש את ציר פילדלפיה והפציצו אותו בעוצמה. ב-13 בדצמבר 2023 הודלפו הצהרות של בנימין נתניהו על כוונת ארצו לשלוט במדינות הציר.
”בלי לשלוט בציר פילדלפיה, לא נוכל לחסל את חמאס”, אמר. הנושא של אזור זה הפך מרכזי בחלקים אחרים של הממשלה. דן הארל, לשעבר מפקד פיקוד הדרום בצה”ל, השמיע אמירה מסוכנת: “מי שרוצה לשלוט במה שקורה ברצועת עזה מבחינת חימוש, צריך לשלוט בציר פילדלפיה”. עם זאת, היו מי שלא תמכו ברעיון כיבושה ושליטתה, בהם בני גנץ, חבר מועצת המלחמה של ישראל.
הכאוס והבלבול הזה בהחלטות נובע רק מהכישלון המחפיר של הצבא.
לאחר הפצצת תשתיות ברצועת עזה וביצוע מאות מעשי טבח שהפרו את הנורמות הבינלאומיות וההומניטריות כביכול מבלי להשיג כל ניצחון בהשגת יעדי המלחמה שהציב נתניהו, מגיע תפקידה של הרצועה המפרידה הזו (ציר פילדלפיה) בתואנה שהמנהרות השוכנות תחתיה יאפשרו להתנגדות הפלסטינית להשתקם צבאית באמצעות הברחות נשק.