7 באוקטובר הוא הגלאי שאפשר לאמת לראות את האור. ומסכות רבות צריכות ליפול. היסטוריה שהפריכה אשליות ואפשרה למה שמוסתר עמוק למטה להופיע.
לאחר שהעולם שכח את שאלת פלסטין והשאיר את הצבועים והחזירים של כדור הארץ לזרוע הרס בחריש, בהרג, במעצר ובתרגול הגזענות המגעילה שלה. מבצע “שיטפון אל-אקצא” החזיר אותה לחזית העולמית ונחשפו פניה המכוערות של מדינת הכיבוש ותומכיה ומשרתיה.
עמי המערב, שתמיד הסתכלו על הכוח הכובש באהדה, עומדים היום בגנות שלו ושל פשעיו, חוסמים את הרחובות, דורשים את סיום המלחמה הנפשעת ומניפים סיסמאות הקוראות לחירות פלסטין ואף דורשים את סילוק המדינה הכובשת.
העמים האלה, ששליטיהם הדביקו במוחם את הרעיון שהאסלאם הוא דת של טרור, אנחנו רואים אותם היום נכנסים לאסלאם בקבוצות. אבל איך? ומה הסיבה?
הם תושבי עזה וסבלנותם בתוך חוסר צדק, מצור, רצח והתעללות. הסבלנות הזו משקפת רק דבר אחד שהיא לא באה משום מקום. לכן זו חייבת להיות אמונה, כי שום דבר לא נותן סבלנות לאדם במצב כמו זה שחווה העם בעזה חוץ מאמונה.
7 באוקטובר להסיר את המסכות מעל פני המשטרים הערביים, העומדים מנגד ואולי אף מאשרים, את רצח העם המתמשך ואת ההפרות המצמררות. מושארה מתבונן בתושבי עזה, אנשי הגאווה, שנאלצים בשל הרעב של ילדיהם לרדוף אחר הסיוע המשפיל שמטילות מדינות הבושה מהאוויר.
מחיאות הכפיים שלהם מתגברות כשהם רואים את יתרות הבנק שלהם מתרבות והכיסא שמתחתיהן מושך אותם אליו אחרי כל טבח. הם דוהרים בכיעורם כדי לפתוח את גבולותיהם כדי לעזור לכובש שיום אחד יעיף אותם מכיסא ההשפלה והאשליה.
7 / אוקטובר חשף אותנו מול עצמנו, וגילה שאנחנו עמים מבויתים, קמנו בתחילת המלחמה ואז כיבינו את האש שלנו אחרי שהתרגלנו לזירות רצח וגופות שנערמו מתחת להריסות, היינו רואים אנשים רעבים נושאים את הסירים וכלי הפלסטיק שלהם אחרי התהילה והשובע חוזרים בידיים ריקות למעט אכזבה ובגידה.
ה-7 באוקטובר חשף את הרשלנות המחליאה שלנו ושאנחנו אוהבים או לא את דמותם של שליטינו המשתקפת במראות הבושה והשתיקה. אני יודע שיהיו כאלה שיתנגדו, אולי יקללו, ויבואו להצדיק את הכישלון שאנחנו עמים מדוכאים ברגע שאנחנו מתכנסים בהפגנה עד שהם מתפזרים על ידי מקל השליט.
אני משיב שאנחנו כפי שנותנים לנו. אם אנחנו, כעמים, נצעיד מיליונים לעבר הגבול, יהיה להם קשה לדכא אותנו והמקל הזה יישבר. רק עם התודעה שלנו המקל יישבר אחרת הוא יישאר מופנה כלפינו אחרת אנחנו מואשמים ומתרשלים, זו האמת שאנחנו מנסים להעלים ממנה עין.
ה-7 באוקטובר הפך את הכף של הכל, אפילו של הטרמינולוגיה, והחזיר אותו למה שהיה. מה שהעולם כינה טרוריסט הוא עכשיו התנגדות בדרך לשחרור. המונח דמוניזציה של הפלסטיני הפך לדמוניזציה של היהודי הכבוש.
מה שאתמול נקרא הגנה עצמית הוא עכשיו רצח עם. חשוב מכך, מה שנקרא אתמול “ישראל” הוא עכשיו פלסטין. 7 באוקטובר הוא האמת המרה בפיהם של רודנים ועוזריהם. הקוץ שהוחדר לגרונותיהם.
הניצחון כולו ניצחון לעזה הסבלנית ולהתנגדותה האיתנה הנטועה בארץ המבורכת, ובושה כולה בושה לפולשים ומאחוריהם הטיפוגרפים.