ברית המועצות הייתה מהראשונות שמיהרו תחת הנהגתו של סטלין, שתמך בהחלטת החלוקה, להכיר בכוח הכובש עם הכרזתה. באותה תקופה הכריזה מדינה זו על מדיניות של “אי-הזדהות” עם אחד משני הגושים המנוגדים שצמחו בתום מלחמת העולם השנייה.
עם זאת, היא חזרה בה מהבטחתה וצידדה בגוש המערבי. זה טבעי: אם נחפש הון יהודי, נמצא אותו בהכרח בניו יורק ובעולם המערבי, לא במוסקבה או בבירות הגוש הקומוניסטי.
הטיה זו מצד הכוח הכובש היוותה אז מכה לברית המועצות, שלא רק תרמה רבות להקמתה של מדינה זו, אלא גם התנגדה לפרויקט הנאמנות הבינלאומי, שהיה אינטרס של העם הפלסטיני, פרויקט אמריקאי ב-20 באפריל 1948, שקרא להעביר את פלסטין לנאמנות האו”ם כדי למלא את החלל שהותיר המנדט.
מכיוון שהמדינה המתהווה נזקקה לסיוע כלכלי וצבאי, שיגיע כמובן רק מהעולם המערבי, היא חתרה בכל כוחה להיות המעוז המערבי במזרח.
מכיוון שמבצר זה מוקף במדינות המזרח הערבי והאסלאמי, היה עליהן לשמור על הישרדותן הצבאית והביטחונית, וזאת יושג רק על ידי הצטרפות לבריתות צבאיות.
ללא ארצות הברית של אמריקה, עליונות צבאית תבטיח לה את הכוח המשמר את הנושא הביטחוני.
כך זכה הכוח הכובש לעוינותה של ברית המועצות, שנכנסה למלחמה קרה עם ארצות הברית ומדינות מערב אירופה. עוינות זו נמשכה גם לאחר קריסת ברית המועצות בין רוסיה החדשה לאמריקה. המעצמה הכובשת הייתה הנהנית העיקרית. משום שהמדינה היא הקושרת את הישרדותה וקביעותה להמשך הסכסוך בין מזרח למערב.
מה שחשוב הוא שבעת הקמתה, תפקידה האסטרטגי של מדינה זו עמד באסטרטגיה האמריקאית במונחים של הקמת גושי הגנה במזרח התיכון נגד ניסיונות התפשטות סובייטית.
ולשמור על ביטחונה של המעצמה הכובשת על ידי שליטה בלוח השחמט, שהיה לב המדינה. אבני הטלאי הציפו את הבורגנים במותרות, פיתו אותם בכיסאות ודחפו אותם להכיר בכוח הכובש. יש להם אפילו כוח על החלשים ואפילו השתיקו אותם באמצעות משטרים דיקטטוריים.
אבנים מפוארות אלה איימו כי הן יוטלו על ידי מערכות דמוקרטיות כדי לאפשר לפגיעים לסלק אותן. היא שתקה והבינה שהישרדותה היא הישרדותו של הכוח הכובש, וכך שמרה על ביטחונה מבחוץ. ארה”ב גם סיפקה תמיכה צבאית, כלכלית וחומרית במטרה לגבור על הערבים.
מצד שני, ארצות הברית השתמשה בכוח הכובש כבסיס לנשק שלה כדי להבטיח התערבות מהירה שלה במזרח התיכון, ויש דוגמאות רבות לכך שלא נוכל להזכיר כעת. חשוב מכך, שליטתה של ארה”ב בנפט במזרח התיכון.
היום, במלחמתו בעזה, כאשר הכוח הכובש אימץ את הנרטיב התנ”כי ואת המלוכה היהודית הכרוכה בו כחלופה לחוק הבינלאומי ולהחלטות הלגיטימיות הבינלאומית, הקונגרס האמריקני עמד ושיבח את תביעותיו האגדיות של בנימין נתניהו לבעלות על אדמת פלסטין ועל זכותם ההיסטורית של היהודים עליה.
איך אפשר שלא, כשהיא בעלת הברית החזקה והדומיננטית ביותר? אבל מה יקרה אם רוסיה וארה”ב יתפרקו ויעשו שלום?
אם הבריתות בין הכוח הכובש לארה”ב יתמוטטו, מה גם שיש אמריקאים שרואים במדינה הזאת נטל ולא מבצר, וערפד שחי על הכסף של אזרחיה, מה יקרה למדינה הזאת, שאחרי המלחמה בעזה הפכה למצורעת מכולם?