מי שולט בצבאו של הכוח הכובש? אז מי שולט במהלך המלחמה? ידוע היטב כי הכוח הכובש הוא מצב של הגירה, והוא נכשל במשך עשרות שנים לשלב את התפוצות בצורה הטובה ביותר. זה מסביר את היחס השונה של היהודים עצמם לתרבותם.
החרדים רואים את תרבות המדינה כריקה מתוכן משום שאינה טעונה בתורתם ובמצוותיהם הדתיות, ואילו החילונים האוחזים ומתפארים בתרבות האירופית רואים את החרדים כנחשלים.
הידיעה שהקמת מדינת הכיבוש לא הייתה מתקיימת ללא חילונים אלה. הפרויקט הציוני הוא פרויקט חילוני המורד בדת שביקש במקור לשחרר את היהודים משליטה ורדיפות באירופה על ידי יצירת בית לאומי משלהם.
עם זאת, פרויקט “ציוני חילוני” זה נזקק למיתוסים דתיים הלקוחים מספרי קודש יהודיים כדי לבסס בעלות על הקרקע כדי ליישב אותה.
מערכת היחסים בין הדת לבין הכוח הכובש נקבעה ערב הכרזתה, במסגרת הסכם ה”סטטוס קוו”, שכלל שמירה על מעמדה של הדת היהודית ותורתה במדינה המתהווה.
להבטיח שהדתיים יתמכו בהחלטת החלוקה ויציגו עמדה מאוחדת בפני האוכלוסייה היהודית בארץ-ישראל. עם זאת, הסכם זה לא התייחס לסוגיית השירות הצבאי לדתיים משום שהמדינה הייתה חילונית ונשלטה על ידי האשכנזים באירופה והם היוו רוב.
ההנהגה הציונית באותה תקופה פטרה את הנוער החרדי משירות צבאי על ידי בן גוריון, משום שתלמידי ישיבות שירתו את המדינה בלימוד תורתם. בן-גוריון האמין שהמדינה תתפתח כך שהדת תנוטרל, כדי לשמר את חילוניות הצבא.
עם עליית הליכוד ב-1977, דתיים סירבו לשרת בצבא מאותה סיבה שהם למדו את התורה בבתי הספר שלהם. עם זאת, בשנת 1998 גבר הלחץ הציבורי לגייס קבוצה זו, שמנתה 30,000 איש.
הממשלה נותרה במלחמה עיקשת בנושא זה עד שהופיעו התפתחויות חדשות בנושא החרדים, ובראשם הגידול באוכלוסייה, שרובם כבר לא סירבו לשרת בצבא.
דיווחים בעברית הראו כי הממסד הדתי הצבאי החל להשתלט על אגף החינוך המורלי של הצבא, שכן השיח הדתי חלחל לחטיבה זו ושירותם נחשב לעבודת האל, לדבריהם.
כך החלה הציונות הדתית להתרחב ולכלול גם חלק חשוב זה של המדינה. הגרעין שלפני קום המדינה היו כנופיות שכללו את האשכנזים של אירופה.
קצינים הוצבו בצבא כשהם חובשים “כיפה”, המכונה כיפה או כיפה, המעידה על כך שחובש הכיפה דתי ומשתייך ל”ציונות הדתית” ועל פי אמונתם התלמודית “כסה את ראשך כדי שחרון אפו של שמים לא ייפול עליך”.
ממשלת נתניהו נשענה מראשיתה בעיקר על המפלגות החרדיות.
היום, במלחמתו בעזה, בנימין נתניהו ב-25 באוקטובר משתמש במה שמכונה נבואת “ישעיהו” להמשיך את מלחמת ההשמדה ברצועת עזה כשהוא אומר “עליכם לזכור את אשר עשו לכם העמלקים”, וזה מה שנאמר בספר שמואל הראשון: “לכו ולחמו בעמלקים, השמידו אותם כליל ואת כל אשר להם, אל תרחמו עליהם, הרגו את כל הגברים, נשים, טף וטף, הרגו את השוורים, הכבשים, הגמלים והחמורים שלהם, והילחמו בהם עד מותם”.
ואכן, זה מה שקרה, שכן הצבא מיישם המלצה זו ואף מוסיף לה את הפשיזם והשנאה לרבנים. הרב ואנס פרידמן דוחה את התיוג של מוסר המלחמה כמערבי, ומכנה אותו “ערכים תנ”כיים” או “הדרך היהודית”. לדבריו, הדרך היחידה להילחם מלחמה מוסרית היא הדרך היהודית: “להרוס את המקומות הקדושים להם ולהרוג את הגברים, הנשים, הילדים והצאן שלהם”.
בתחילת המלחמה בעזה התנדבו מאות מתנדבים חרדים להילחם, למרות שחוק הגיוס אינו מחייב אותם לשרת בצבא משום שהם מקדישים את חייהם לבתי ספר דתיים כדי ללמוד את תורתם.
ישראל השתמשה ברבנים שלה בחזית כדי להניע את החיילים ולדחוק בהם להרוג ולנקום בפלסטינים. לפיכך, הציונות הדתית, הנשענת על מיתוסים ואגדות, מגייסת את מוחם של החיילים ומעצבנת את רגשותיהם להרוג את העם הפלסטיני בברכת אלוהיהם המושחת “יהוה”, שאותו הם מקללים ומשח בכל פעם שצריך.